הסוגיה : חובת ההתערבות של מי שעד לפגיעה של בעל באשתו
כאשר אדם רואה פגיעה שאיננה אלימות פיזית ישירה של בעל כלפי אשתו – האם עליו להתערב?
לדוגמא: כיצד ינהג מי שעד ללקיחת תינוק [שאיננה חטיפה] של בעל ללא ידיעת אשתו כאשר ידועה לו התנגדותה המוצהרת [בהייפרלינק[1] : תאור מקרה שהיה]
הדעות הפותחות [התנאים]
אודיה : כל עוד אין פגיעה פיזית אין חובה על העד להתערב.
נימוק: הזכות לפרטיות היא זכות יסוד שהעידן הנוכחי ערער אותה . אם אין סכנה קרובה וודאית לחיי אדם. זכות זאת היא חוקתית והלכתית כאחד כפי שהראה מיכאל ויגודה [2] ולפיכך אסור להפר אותה אלא רק במקרים קיצוניים.
ליאון: חובתו של העד ליידע את המשטרה בעובדות הנראות ולתת לרשויות החוק לעשות את תפקידן.
נימוק: אלימות מילולית עלולה להידרדר לאלימות פיזית כפי שהוכיחו במחקרים רבים. לפיכך יש כאן חשש ל"לא תעמוד על דם רעיך" – שבו יש להחמיר .
אך מכיוון שהאדם הרגיל איננו יודע לשפוט מתי באמת קיימת סכנת פיקוח נפש חובתו לפנות לגורם המקצועי שידע האם ומתי להתערב.
אודי : כל עוד אין חשש לפגיעה בעד עצמו [על ידי האב או מי מבני משפחתו] מן הראוי שינסה להתערב לא בדרך כוחנית אלא על ידי ניסיון לתווך בין האם לאב .
נימוק: החשש לאלימות פיזית, גם אם אינו ודאי מחייב התערבות מיידית שכן לא בטוח שעד שהרשויות יתערבו לא יעלם התינוק. הסייג היחיד להתערבות זו הינו חשש לפגיעה ממשית במי שמתערב ולכן רק בחשש שכזה מותר לו להעביר את האחריות לרשויות כדברי ליאון
סוגיה ערוכה
? יהודית: לליאון: האם אין בעמדתך סוג של התחמקות מאחריות? שהרי לצערינו המשטרה ממעטת להתערב במקרים רבים והתוצאות לעיתים הן קטלניות [3]
ליאון : למרות החשש מכיוון שאודיה צודקת בטיעונה המרכזי[4] הרי שיש כאן ספיק ספיקא ולכן צריך לאזן את החשש עם זכות הפרטיות
[1] בדף הזה שמתי את המקרה כנספח בסוף
[2] ראה שם בתחום חוקתי/מנהלי פרק 3 – חובת הפרטיות
[3] דו"ח המבקר הפנימי של המשטרה משנת 2009 הראה שב 40% ממקרי האלימות כלפי נשים המשטרה לא טיפלה בתלונות המתריעות מראש על הסכנה שהגיעו לידיה [בין אם מהאשה עצמה ובין אם משכנים וכו'] .
[4] אודיה הזכות לפרטיות היא זכות יסוד שהעידן הנוכחי ערער אותה
